יומן מסע
יומן המסע שלי לניו זילנד ואוסטרליה נכתב בזמן ואחרי הטיול שלי שם. היומן בבלוג הוא גירסה משופרת שהתאמתי עם תוספות או השמטות ליומן המקורי: לא כל דבר אישי שמופיע ביומן הכתוב, צריך להופיע גם פה ; מצד שני - מידע על המדינות וטיפים למטיילים יקבלו בו תפקיד גדול יותר.
וכמובן שיהיו תמונות. והרבה.
23.12.2009
היום יצאתי אל הטיול הגדול שלי, זה שמוגדר לרוב כטיול "אחרי הצבא", רק שאצלי זה קורה בגיל 26. התכנון המקורי בארץ היה לטוס לניו זילנד עם שני ישראלים - אקרא להם כאן בבלוג בשמות הבדויים נינה וגלעד ; משם תכננתי להיפגש באוסטרליה עם אליאן (גם שם בדוי) - חברה של בת דודתי, שנוחתת יום לפניי בסידני. לבסוף אקנח בכמה ימי מנוחה בתאילנד.
דווקא ביום הראשון יצאתי מהארץ בתחושה די חמצמצה: הייתי לחוץ מאד מטיול בסדר גודל כזה וגם לא הייתי בטוח שאסתדר עם השותפים שלי בניו-זילנד. לצערי, תכניות מוקדמות לטיול עם שני חברים מהצבא לא יצאו אל הפועל ומצאתי את נינה וגלעד דרך חבר מהעבודה של אבא. כבר עם ההכרות עמם לפני הטיול, הבנתי שאורח החיים שלהם שונה משלי: אף פעם לא הייתי אדם של חיי לילה, מסיבות ואלכוהול או אחד שאוהב לדבר על החיים הפרטיים שלי לפני כולם (טוב, חלק מזה השתנה... בכל זאת, פתחתי בלוג). אבל כבר היו לי כרטיסי טיסה איתם, והעדפתי שתהיה לי "נחיתה רכה" בניו זילנד. הרי תמיד אפשר לפרק את החבילה באמצע הטיול ולהסתדר.
ההורים שלי הסיעו אותי אל נתב"ג. כשהגעתי התברר לי שנינה וגלעד לא חיכו לי וכבר עמדו בתור לצ'ק-אין. נורא נחמד מצידם. כמובן שזה לא ממש הקל את תחושות הבטן המוקדמות שלי. כשסיימתי את הצ'ק-אין שלי, הצטרפתי אליהם בטרמינל.
הטיסה הראשונה שלנו הייתה טיסת אל-על להונג קונג. מסלול הטיסה של אל-על הוא מסובך בגלל היחסים ה"חמים" שלנו עם המדינות השכנות: המטוס היה צריך לעקוף את עירק ואירן מצפון, וטס מעל רוסיה וסין כדי להגיע להונג קונג. הטיסה המתישה ארכה כ-11 שעות, ולמרות כל מתיחות הגפיים וההליכות במטוס סבלתי מנמלול בידיים ורגליים נפוחות בסוף הטיסה.
24.12.2009
נמל התעופה של הונג קונג הוא מעט מוזר וקשה להתמצאות. היו לנו 5 שעות להעביר בו עד טיסת הקישור לניו זילנד. נינה וגלעד מיהרו לחפש לעצמם אוכל אסייתי, בעוד שאני איבדתי את התיאבון בגלל מצב הרוח.
 |
| וזה מה שהם אכלו |
חמש השעות עברו עם הרבה נסיונות שינה כושלים וגלישה באינטרנט החינמי של נמל התעופה. בסופן עלינו על הטיסה הבאה בחברת Air New Zealand. השירות בחברת התעופה הניו-זילנדית היה ללא ספק הרבה יותר טוב מזה שבאל-על. גם הטיסה השנייה ארכה כ-11 שעות, אבל הייתה פחות נעימה מבחינת הזמנים ומצב הרוח. נינה כבר התחילה לדבר (יותר נכון, לקדוח) על כל התוכניות שלה לטיול, כשגלעד מסכים עם כל מילה - וכל זה אפילו בלי להתייעץ איתי.
לקראת הנחיתה הם כבר קלטו שמצב הרוח שלי הוא לא-מי-יודע-מה, אבל אני לא רציתי לדבר על זה במטוס. העדפתי לשוחח שיחה נורמלית כשננחת בשדה התעופה של אוקלנד, ולהגיע להחלטה אם אני ממשיך לטייל איתם או לא.
לקראת הנחיתה הם כבר קלטו שמצב הרוח שלי הוא לא-מי-יודע-מה, אבל אני לא רציתי לדבר על זה במטוס. העדפתי לשוחח שיחה נורמלית כשננחת בשדה התעופה של אוקלנד, ולהגיע להחלטה אם אני ממשיך לטייל איתם או לא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה