12.01.2010
וואי-או-טאפו
נפרדנו לשלום מרוטורואה - Smell you later, כשהיעד הסופי להיום הוא במחוז הַאוּרָאקִי (Hauraki) הצפוני. מוקדם בבוקר נסענו דווקא דרומה אל איזור הפעילות הגעשית ווַאי-אוֹ-טָאפּוּ (Wai-O-Tapu). הפארק הוא אחד מהמקומות היפים באי הצפוני, אבל הוא גם מסריח כמו הגיהנום. הצחנה של וואי-או-טאפו מגמדת את הריח של רוטורואה למשב אוויר נעים. מהסיבה הזאת, חלק מהמקומות בפארק נקראים "בית השטן" ו"מקלחת השטן": בריכה מלאה בחומצה ירוקה-זרחנית.
 |
| מקלחת השטן |
מספר המקומות הפעילים בוואי-או-טאפו הוא ענק. לחלק מהמקומות הבטוחים-יחסית אפשר להתקרב, למרות שכדאי להימנע ממגע של עור חשוף לחומצות. הסיור בחלקו הראשון של הפארק מסתיים עם תצפית על פלטת הצבעים - Artist's Palette שנראית מרחוק כמו פלטה מנוקדת בצבעים, שנבנתה עבור צייר אלוהי. משם ממשיכים במסלול עץ אל בריכת השמפנייה - אולי המקום היפה ביותר בוואי-או-טאפו: בריכה געשית פעילה עם צבעים מהפנטים. הבריכה פולטת בקביעות ריחות איומים, אך כל זה עדיין לא פוגע בהתפעלות מהמקום.
 |
| בריכת השמפניה |
העמקנו אל החלק השלישי של הפארק, בו חלק מהצבעים אפילו מתחזקים. יש אתרים קטנים בהם מבעבע צבע צהוב חזק מתוך האדמה. אני הייתי נורא "חכם" וכרעתי ברך בשביל אחת התמונות ; זה גרם לחומצה לשרוף מעט את חלקו התחתון של המכנס המתארך שלי. לפחות זה קרה מתחת לברך, כך שאת החלק הקבוע עדיין יכולתי ללבוש. נו, העיקר שנשארה לי מזכרת מעניינת מוואי-או-טאפו.
 |
| שורף את המכנס עם רקע צהוב-מבעבע |
הפארק מסתיים בתצפית על אגם נְגָאקוֹרוֹ (Ngakoro), וממנו חזרנו אל הכניסה לאתר במסלול מעגלי.
קאטיקאטי
חזרנו דרך רוטורואה בשביל קניות, ומשם המשכנו צפונה. אני הרשתי לעצמי לנמנם קצת במושב האחורי, וכשהתעוררתי מזג האוויר השתנה לגמרי: השמים כוסו בעננים. בסביבות העיירה קַאטִיקַאטִי (Katikati) התחיל לרדת מבול רציני - אז עצרנו בה כדי לאכול ולחפש מקלט מהגשם בסניף סאבווי.
וואיהי
משם המשכנו בנסיעה אל הבית של ג'ון וג'ויס רייט - מארחי ה-HIT שלנו לשני הלילות הקרובים. היה די קשה למצוא את הבית, שכן הם לא גרים בווַאיהִי (Waihi) עצמה, אלא בחווה שנמצאת על הכביש המחבר את וואיהי עם היישוב חוף-וואיהי (Waihi Beach). היה קשה להבחין במספרי החוות על הכביש ההוא, ונסענו בו הלוך וחזור בערך 3 פעמים עד שהבנו לאיזו חווה להיכנס.
כשמצאנו את החווה, נדהמנו מגודלה ומיופיה. יש להם שטח ענקי עם מטעי פירות, ירקות והרבה מאוד קיווי (הפרי, לא החיה). מטעי הקיווי פשוט לא נגמרים ולא הספקנו לחקור את כולם. בנוסף לכל זה, מהצד השני של הכביש הם מחזיקים רפת ומחלבה. ג'ון וג'ויס טיילו איתנו קצת בגינה ואז נכנסנו אל הבית.
התברר לנו שהם מצטרפים חדשים לארגון ה-HIT, ושטרם אירחו ישראלים... כלומר, אנחנו הראשונים. הם היו מאד נרגשים ואמרו שהם מאד אוהבים ישראלים אחרי הטיול שלהם בארץ. זה היה טיפה מפחיד כשג'ון עמד לידינו במטבח, אוחז שני סכינים ומשייף אותם זו בזו ואומר "We love Israelis". נראה לי שבאותו הרגע שלושתנו חששנו שהגענו לבית של פסיכופת, אבל כלום לא קרה.
בערב ישבנו איתם בסלון לצפות בתמונות שלהם מישראל. בלילה כל אחד מאיתנו קיבל חדר משלו - ושמחתי על טיפת הפרטיות שהגיעה במפתיע.
 |
| צילום עצמי בבית של ג'ון וג'ויס |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה