23.01.2010
התארגנות לטרק
אחרי התארגנות קצרה בבוקר יצאנו אל עבר חנות המטיילים של מוטואקה. נינה וגלעד שכרו שקי שינה, ושלושתנו שכרנו ביחד גזיה וסיר להרתחת מים. ניו זילנד ואוסטרליה כל כך מאורגנות עבור מטיילים, עד שלא תמיד כדאי להביא שק שינה וציוד מהבית.
עלינו על אוטובוס היוצא ממוטואקה על העיירה מַארָאהַאוּ (Marahau) - שם מתחיל הטרק. כשנינה ואני שילמנו לנהגת את הסכום לנסיעה היא פלטה לעברנו בשמחה: "Cool bananas", ובכך נכנס ללקסיקון שלנו ביטוי מקומי נוסף. נסיעה לא ארוכה הביאה אותנו אל מאראהאו ומשם התחלנו את הטרק.
 |
| נקודת היציאה לטרק |
היום הראשון
ההליכה ביום הראשון של הטרק היא של 12.4 ק"מ ועוברת במסלול פשוט ושטוח יחסית לאורך החוף. הדרך מלווה ב"תקרה" של עצי היער ונמשכה בסך הכל כ-3 שעות. הנוף היה נחמד, אבל לא עוצר נשימה (כלומר, במושגים ניו זילנדיים) וחסר בעלי חיים מיוחדים. בעל החיים הכמעט-יחידי שנתקלנו בו היום היו זבובי החול המפורסמים של ניו זילנד, שהתחילו לאכול אותנו חיים: למרבה המזל הם לא נושאים מחלות כמו אלה שבנגב.
 |
| לקראת סיום היום הראשון |
בקתת אנקורג'
בסופו של היום הראשון הגענו אל בקתת אֶנְקוֹרֶג' (Anchorage), שבה הזמנו מקומות לינה מראש. כבר עם ההגעה לבקתה נינה הציעה שנקצר את הטרק ליומיים במקום לשלושה, כי אין מה לעשות בבקתות בערב. הסכמנו לבצע את הקיצור למחרת ולוותר על הלינה בבקתה השנייה בבַּארְק בֵּיי (Bark Bay).
את הערב העברנו במשחקי קלפים, אכילה ושיטוטים על החוף: ההבדלים בין הגאות לשפל בחלקים אלו של העולם הם מאד משמעותיים ומהירים. את החדר בבקתה חלקנו עם כמה אוסטרים וגרמנים, כשאחת מהגרמניות לא הפסיקה לבהות בנו, ותהינו מה היא בדיוק רוצה...
 |
| החוך ליד בקתת אנקורג' |
24.01.2010
נינה השנייה
הצרצרים פה הם מכה: הם צרצרו בלי הפסקה עד השקיעה, והבוקר הם שבו לפעילות עם אור ראשון. כשיצאתי מהבקתה פנתה אלי הגרמניה שנעצה בנו מבטים אתמול בערב ; קוראים לה נינה (זה שמה האמיתי, לא כמו השם הבדוי של נינה שטיילה איתי) והיא שאלה אם היא יכולה להצטרף אלינו להמשך היום. מסתבר שהחברות שלה הולכות לשוט בקייאקים והיא מעדיפה לחזור אל מאראהאו.
היום השני
היום השני היה יותר יפה ומגוון בנופיו מהיום הראשון. את הבוקר פתחנו בחציית אגן מים שהיה בשפל. אם היינו מגיעים בזמן גאות לא היינו יכולים לעבור בו והיה עלינו לבצע עיקוף של עוד 3 ק"מ. השפל חשף את הצדפות שנמצאות על קרקעית הים ואת מחילות הסרטנים הקטנים, שמיהרו לברוח מהנעליים שלנו. הוא גם השאיר אחריו הרבה סירות תקועות על היבשה עד שתגיע הגאות.
ההליכה ביום השני הייתה הרבה יותר קצרה: 8.7 ק"מ, אך עם יותר עליות ומורדות מאתמול. נינה שלנו הרשתה לעצמה להתקדם מהר, כי היא נשאה את התיק הקל מבין שלושתנו. למרות התיק שלי הכביד עלי (סחבתי שני שק"שים) סיימנו את המסלול תוך שעתיים וחצי, כולל עצירה להזמנת מונית המים שתאסוף אותנו בחזרה.
 |
| אייבל טסמן: היום השני |
מונית מים אספה אותנו מחוף בארק ביי אל מאראהאו. הרעיון לקיצור הטרק היה חכם, כי הגענו מאד מוקדם אל בארק ביי. אם לא היינו מבצעים את הקיצור, היינו משתעממים שם במשך כל היום: המים היו קרים מדי מכדי לטבול בהם. במאראהו נפרדנו מנינה הגרמניה ותפסנו טרמפ עם זוג גרמנים שעישן ג'וינט בזמן הנהיגה עד מוטואקה.
כרגע התפנה לנו יום שלם בטיול והחלטנו להישאר במוטואקה ולנוח: לאכסנייה כזו טובה לא מגיעים כל יום. נכון שבעיירה עצמה אין מה לעשות, אבל בטיולים ארוכים כאלה צריך לדעת מתי לנוח. השלמנו את מצבורי האוכל, החזרנו ציוד לחנות התרמילאים והכרנו שתי ישראליות נחמדות - שירה וגל - מבלי לדעת שעוד ניפגש מספר פעמים במהלך הטיול.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה