06.04.2010
קאטה ג'וטה
שרה העירה את הקבוצה ב-6 בבוקר בשביל ארוחת בוקר, קיפול המחנה המאולתר ואיסוף עצים למדורה של הלילה הבא. היום הנסיעות לא היו ארוכות מדי, ואחרי הפסקת התרעננות בתחנת דלק נסענו אל תוך הפארק הלאומי אוּלוּרוּ-קַאטָה ג'וּטָה (Uluru / Kata Tjuta). את הבוקר הקדשנו לאיזור של הקאטה ג'וטה, או בשמם המערבי - האוֹלְגָאס (The Olgas). בשנים האחרונות יש באוסטרליה מגמה של חזרה למקורות האבוריג'יניים והחלפת שמות מערביים בשמות המקוריים שנתנו התושבים הילידים. הצעד המבורך הזה מביא להיעלמותם של שמות לא-נחוצים: באמת אין כל צורך שקבוצת סלעים חשובה לאבוריג'ינים תיקרא על שם בתו של צאר רוסי.
קאטה ג'וטה היא קבוצת הרים סלעיים, המשמשים כאתר קדוש לגברים האבוריג'ינים. שרה הוליכה את הקבוצה במסלול של 7 קילומטרים הנקרא "עמק הרוחות" ובמהלכו עברנו בין הסלעים ומסביבם. בכמה נקודות עצירה קיבלנו הסברים על תצורות הסלע ועל האבנים בהם השתמשו הילידים לצביעת גופם.
 |
| בין שני הרים בקאטה ג'וטה |
מהסיור בעמק הרוחות נסענו לתצפית רחוקה כדי לראות (ולצלם) את קאטה ג'וטה במבט פנורמי. שרה חלקה איתנו את המידע העשיר שלה על המקום ועל המיתוסים האבוריג'יניים סביבו ; הרבה מהמיתוסים הללו טרם סופרו לאדם הלבן, מכיוון והמסורת האבוריג'ינית אוסרת לחלוק אותם עם זרים.
 |
| מבט פנורמי על קאטה ג'וטה |
הגשמת חלום
מהתצפית על קאטה ג'וטה המשכנו למרכז תרבות אבוריג'יני, שממוקם מתחת לסלע האולורו. אני חייב להודות שמרכז התרבות לא הכי עניין אותי, כי סוף סוף הגשמתי חלום ילדות והגעתי לסלע האייקוני של מרכז אוסטרליה: אולורו, או בשמו המערבי - סלע אַייֶרס (Ayers Rock). אני חייב להודות שאפילו דמעתי קצת כשראיתי את אולורו, אבל זה היה בעיקר בגלל דלקת עיניים שהתפתחה לי במהלך היום. החלטתי שהגירוד המעצבן בעין לא יהרוס לי את הביקור במקום המדהים הזה.
שרה הובילה את הקבוצה לסיור מודרך בחלק קצר מהיקפו של אולורו - מסלול הנקרא "מַאלָה" (Mala Walk). גם פה קיבלנו הסברים על מיתוסים אבוריג'יניים מזמן החלום. אולורו מתנשא לגובה של 300 מטרים מעל המדבר והוא סלע יחיד הנחשב בחלק מהדירוגים כסלע הגדול בעולם. שרה טענה שיש סלע גדול עוד יותר במערב אוסטרליה, אך הוא כנראה פחות מרשים ופחות מפורסם.
אולורו הוא אתר קדוש לנשים האבוריג'יניות ; הוא עד כדי כך קדוש, עד שבאתרים מסוימים בהיקפו הצילום אסור. במידה ופקח שמורה תופס צלם, הצלם עלול לקבל קנס של אלפי דולרים אוסטרלים על תמונה אחת. אחד מהאתרים הללו הוא חריץ טבעי דמוי פעמון בתוך הסלע, שנשים ילידיות היו נכנסות לתוכו כדי ללדת (ואולי עדיין עושות זאת). המקום המופלא הזה נושא שם אבוריג'יני - מַאלָה פּוּטָה (Mala Puta). עם כל הכבוד למקום, אני עמדתי בצד וגיחכתי עם התיירים מספרד, שהשתעשעו ממשמעותו של השם בספרדית: "זונה רעה".
 |
| מתקרב לאולורו |
מסלול המאלה מסתיים בבריכת מים למרגלות אולורו. בעבר חיות היו מגיעות כדי לשתות מהמים והאבוריג'ינים היו אורבים להן על מנת לצוד אותן. אבל אז הגיע האדם הלבן והתחיל לטפס על הסלע: המטיילים שמטפסים על אולורו משאירים אחריהם "מתנות" טבעיות בצורת שתן וצואה. בפעמים הנדירות בהן יורד גשם באולורו, כל הזיהום האנושי הזה יורד עם המים אל תוך הבריכה הקטנה הזאת ובכך מביא לזיהום שלה. היום בעלי החיים כבר אינם מגיעים לשתות מהבריכה הקטנה, ולדעתי זוהי סיבה טובה לאסור את הטיפוס על אולורו.
 |
| בריכת המים במסלול מאלה |
שקיעה באולורו
אחד מהמראות היפים של אוסטרליה כולה הוא מבט על אולורו בזמן שקיעה וזריחה: הסלע משנה את צבעו עם היעלמות או הופעת קרני השמש. לפני הנסיעה למחנה של הלילה, עצרנו כדי לצפות בסלע העצום מחליף צבעים וגם להצטלם איתו.
מנקודת התצפית המשכנו אל המחנה הלילי. אני הייתי מותש בגלל דלקת העיניים שלי והתבאסתי בגלל שהשארתי את משחת העיניים בתרמיל באכסניה. העברתי קצת זמן עם הקבוצה, הספקתי להתקלח במקלחות המסודרות של השמורה והלכתי לישון בסוואג שלי תחת כיפת השמיים. היה יום מדהים, אך החוויה שלי באולורו טרם הסתיימה.
 |
| אולורו |
 |
| אולורו בשקיעה |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה