שטוקהולם - היום השלישי

13.03.08

גאמלה סטאן

היום נסעתי לאי הראשון של שטוקהולם - האי סְטַאדְסְהוּלְמֶן (Stadsholmen) שבו התפתחה העיר לראשונה. מכאן גם משמעות שמו: "אי העיר". יחד עם עוד שני איים קטנים נוספים הוא מרכיב את גַאמְלָה סְטַאן (Gamla Stan) - "העיר העתיקה" של שטוקהולם. כהרגלי, הגעתי מוקדם - עוד לפני פתיחת המוזיאונים, וניצלתי את הזמן כדי להכיר את הרחובות השקטים של גאמלה סטאן. 

התחלתי דווקא בסמטה צדדית, אבל מפורסמת מאד - סמטת מוֹרְטֶן טְרוֹצִיג (Mårten Trotzigs Gränd) - הסמטה הכי צרה בשטוקהולם, שרוחבה מגיע לכ-90 ס"מ. קלסטרופובית-משהו.

סמטת מורטן טרוצינג

מוזיאונים, קתדרלה וארמון

המשכתי ברגל אל הארמון המלכותי של שטוקהולם, שמשמש את משפחת המלוכה. הם אמנם לא גרים בו בפועל, אך זהו ארמונם הרשמי של המלך קארל ה-16 גוסטב והמלכה סילביה. הארמון הוא חדש יחסית, ונבנה על חורבותיו של הארמון העתיק טְרֶה-קְרוֹנוֹר (שלושת הכתרים), שעלה באש המאה ה-17. הארמון לא היה פתוח היום למבקרים, ולכן התרשמתי בעיקר ממראהו החיצוני והמוזיאונים הרבים שמסביבו. המוזיאון הראשון אליו נכנסתי היה אולם המטבעות המלכותי (Kunlinga Myntkabinettet). זהו מוזיאון קטן המציג את ההיסטוריה של המטבע השבדי (ומטבעות בכלל).

ויש גם שטרות. אולם המטבעות המלכותי

ביקרתי גם בקתדרלה הסמוכה לארמון - כנסיית סְטוֹרְקִירְקָאן (Storkyrkan). את הכניסה אל הקתדרלה מעטרת כתובת גדולה של "יהוה" בעברית, אבל כאן לא נגמר הקשר העברי של המקום. הפסל המרשים ביותר בתוך סטורקירקאן הוא פסלו של גיאורגיוס הקדוש קוטל דרקון. החרב בה השתמש גיאורגיוס נקראת "אשקלון". ובנוסף לכל זה, הציבו בקתדרלה מנורה בעלת שבעה קנים.

גיאורגיוס הקדוש ואשקלון נגד הדרקון

כשיצאתי מהקתדרלה הבחנתי בכנסיה הפינית הקטנה, אבל החלטתי שלא לבקר בה. היא פשוט נראתה פשוטה כל כך לאחר הביקור בסטורקירקאן. הלכתי אל החצר הפתוחה של הארמון בדיוק בזמן בו נערכו חילופי משמר ברחבה החיצונית שלו. 

חילופי משמר

התחנה הבאה שלי היום הייתה הכיכר העתיקה של גאמלה סטאן. בכיכר נמצאת באר ענקית, שכנראה כבר אינה בשימוש. שניים מהבניינים סביב הכיכר הם מאד בולטים, ולכן הפכו לשני הבניינים המצולמים ביותר כאן: בניין בצבע צהוב-חרדל ובניין כתום-אדום הצמודים זה לזה. בכיכר עצמה נמצאת הכניסה למוזיאון מפורסם נוסף: מוזיאון פרסי נובל. בגלל מיעוט התיירים בעונה הזאת, יצא שקיבלתי סיור פרטי במוזיאון עם אחת מהמדריכות. קיבלתי הדרכה עשירה מאד על חייו של אלפרד נובל, וההחלטות השרירותיות שהוא ביצע לגבי הפרסים שעל-שמו. למשל, מרבית פרסי הנובל מוענקים על ידי מלך שבדיה, אך דווקא פרס נובל לשלום מוענק על ידי משפחת המלוכה הנורבגית באוסלו. נובל לא נתן הסבר להחלטה זו, אך לדעתי מדובר בהחלטה מבריקה: לזרוק את אחריות מתן הפרס מעורר-המחלוקת על המדינה השכנה.

כשמגיעים לבית הקפה של המוזיאון, מומלץ להרים את הכסאות (כן, ממש להרים ולהפוך) כדי לראות מי חתום מתחת לכל כסא. לפני כמה שנים התחילו מסורת בה זוכי הפרס מגיעים לבית הקפה כדי לחתום על הכסאות.

הכיכר העתיקה של גאמלה סטאן

בין מוזיאון למוזיאון לא הזנחתי גם את קניית המזכרות משטוקהולם. אני מסוגל לבלות בחנויות המזכרות זמן רב מדי. אמנם ניסיתי להגביל את עצמי, אבל זה לא ממש הצליח. 

קפצתי לביקור קטן בגלריית פסלים יפהפייה, שבה אסור היה לצלם. אחת מהעובדות ממש ריגלה אחריי בזמן הביקור שם וממש העיבה על ההנאה. אני נשבע שלא צילמתי ולא מיששתי את הפסלים! בכל מקרה, מיהרתי לעזוב את המקום כי נמאס לי מהמעקב הצמוד.
משם המשכתי אל המוזיאון האחרון להיום: הנשקייה המלכותית (Livrustkammaren). במוזיאון זה, הממוקם ביסודות הארמון המלכותי, דווקא כן היה מותר לצלם. הוא מכיל אוספים גדולים של תלבושות עתיקות, שריוני אבירים, כלי נשק וכרכרות.  

בסופו של היום הארוך ברחובותיה הקסומים של גאמלה סטאן, שבתי אל המלון שלי בסודרמאלם. הייתי מותש עוד מהיום העמוס של אתמול, וההליכות היום התישו אותי לגמרי. שארית הערב שלי עברה במנוחה במלון.

בנשקייה המלכותית