שבדיה: הכנות והיום הראשון

מלודיפסטיבלן 2008

המלודיפסטיבל, או בשבדית מֶלוֹדִיפֶסְטִיבַלֶן (Melodifestivalen), נערך על ידי רשות השידור השבדית משנת 1959 ומשמש לבחירת השיר השבדי באירוויזיון. החל משנת 2002 מותג המלודיפסטיבל עבר רענון והפך למופע המתפרס על שישה ערבים: 4 ערבי מוקדמות, ערב גלגל הצלה וערב גמר. ערבי המוקדמות וגלגל ההצלה נערכים בכל שנה בערים שונות ברחבי שבדיה: ממַאלְמוֹ הדרומית ועד קִירוּנָה הקפואה בצפון. הגמר תמיד נערך בשטוקהולם.

אני הכרתי לראשונה את המלודיפסטיבל בשנת 2005, ומיד הפכתי למעריץ גדול שלו. לאחר שלוש שנים של צפייה באיכות איומה באינטרנט, החלטתי שאני צריך לעלות לרגל ולצפות בגמר בשטוקהולם. אי שם בספטמבר 2007, נערכה מכירת הכרטיסים למופע של 2008. מכיוון והמכירה התחילה בדיוק בשעה 9:00, לקחתי יום חופש מהצבא כדי שאספיק להזמין כרטיס. זו הייתה החלטה מאד חכמה, שכן דקות לאחר תחילת המכירה - נגמרו אלפי הכרטיסים באולם גְלוּבֶּן (Globen, הגלובוס) העצום, שבו נערך הגמר של מלודיפסטיבלן 2008. הצלחתי לקנות כרטיס למופע, ואז הבנתי שאני גם צריך לחשוב על כרטיסי טיסה לשבדיה.

הלוגו של מלודיפסטיבלן 2008 על האלבום הרשמי

כרטיסי טיסה

היה לי זמן רב בשביל לחפש כרטיסי טיסה לשבדיה, אך המצב אז לא היה קל. באותו החורף לא היו טיסות ישירות מישראל לשבדיה, והייתי צריך לבחור יעד ביניים דרכו אטוס. לאחר התלבטיויות רבות, החלטתי שלא לטוס דרך מזרח אירופה ובחרתי לטוס עם חברת התעופה ההולנדית - KLM ולעצור למספר שעות בנמל התעופה סְכִיפְהוֹל. כשהיו לי תאריכי טיסות, חיפשתי גם מלון להשתכן בו בשטוקהולם ; זו גם לא הייתה משימה פשוטה בגלל המחירים הגבוהים והתפוסה הגבוהה של המלונות סביב יום הגמר של המלודיפסטיבל. לבסוף מצאתי מלון זול יחסית ברובע סוֹדֶרמַאלְם עם חדר בלי חלונות. זה דווקא היה יתרון עם הקור השבדי שציפה לי בחוץ...

ותודה לפייסבוק

בזמן שקניתי את הכרטיס למופע, לא ידעתי בעצם מי הולך להופיע בגמר. אפילו רשימת ההרכבים של המוקדמות טרם הוכרזה. כשהגיעה ההכרזה על המשתתפים, בערך בחודש אוקטובר 2007, שמחתי לגלות שם את הלהקה השבדית האהובה עלי ביותר - BWO (קיצור של Bodies Without Organs). כשהגיע חודש פברואר והתחילו ארבעת רבעי-הגמר - BWO עלו מיידית לגלובן.

באותם ימים גם נכנסה אחת מההמצאות הגדולות של העשור הקודם לחיי - פייסבוק, אליו התחברתי בסוף 2007. לקראת הטיסה, חיפשתי את חברי להקת BWO בפייסבוק, ומצאתי שם את מייסד הלהקה - אלכסנדר בַּארְד, אחת מאושיות הפופ המפורסמות של שבדיה. שלחתי לו בקשת חברות, באמת רק בשביל הקטע. 

מר בארד אישר את הבקשה שלי ושלח לי הודעה. במהלך חלופת ההודעות בינינו, סיפרתי לו שאהיה בגמר בשטוקהולם. ואז קיבלתי את מספר הטלפון שלו עם הודעה של: "תתקשר אלי כשאתה בשטוקהולם". כאן חשדתי, אבל מסרתי לו גם את המספר שלי. למרות שהפרופיל שלו בפייסבוק נראה מאד אמין, עדיין לא הייתי בטוח לגמרי שאכן מדובר בפרופיל האמיתי של מר בארד ולא באיזה פסיכופת. 

כשבועיים לפני הטיסה, בדקתי אם מתקיימות עוד הופעות בשטוקהולם בשבוע בו אבקר. גיליתי שבאולם הקטן הסמוך לגלובן תופיע אחת בשם ריהאנה,  אז קניתי גם כרטיס להופעה שלה.

11.03.08 - הטיסה

מאד חששתי לקראת הטיסה, גם בגלל שזו הייתה הפעם הראשונה בה טסתי לחו"ל לבדי, וגם כי עברו שנים רבות מדי מאז טיסתי האחרונה עם המשפחה. מנתב"ג טסתי אל סכיפהול, ושם עליתי לטיסת קישור קצרה אל נמל התעופה אַרְלַנְדָה (Arlanda) הסמוך לשטוקהולם. כבר בנמל התעופה קניתי לעצמי כרטיס Stockholm Card, שמקבץ בתוכו את הכניסה למרבית המוזיאונים של העיר. ציפה לי מזג אוויר קר, ואני לא התכוונתי להסתובב יותר מדי בחוץ, כך שמוזיאונים היו פתרון נהדר.

רכשתי כרטיס הלוך ושוב ברכבת ארלנדה אקספרס (Arlanda Express), הנוסעת מנמל התעופה אל מרכז העיר. בתוך שטוקהולם המשכתי ברכבת התחתית אל תחנת Medborgarplatsen, שבאי סודרמאלם, וממנה המשכתי ברגל אל המלון שלי. לא ראיתי הרבה משטוקהולם בערב הראשון, אבל דבר אחד בהחלט היה חסר לי כבר עם הנחיתה: שלג. הגעתי בחורף אל שבדיה והדבר הראשון שציפיתי לראות היה שלג, והרבה ממנו. בהמשך הטיול סיפרו לי מקומיים שזהו החורף הראשון מאז התחיל התיעוד המטראולוגי לפני 250 שנה, שבו לא ירד שלג בשטוקהולם וגם המים בין האיים לא קפאו. ממש מצאתי לי חורף להגיע בו לשבדיה...