10.12.2012
סופגניה!
היום הזה התחיל מעולה: התעוררתי, אכלתי את ארות הבוקר של סניורה גלוריה ויצאתי לסיבוב ברחוב הראשי -כולל עצירה במכולת. לפתע העיניים שלי נתקלו במשהו שנראה לגמרי כמו סופגניית-חנוכה אמיתית (וגם הריח ככה). הסופגניה הגיעה אלי בדיוק בזמן הנכון: חנוכה בדיוק נחגג בארץ, והדבר שאליו התגעגעתי ביותר היה הסופגניות. היא אמנם לא הגיעה עם רוטב ריבה קלאסי, אבל הייתה טעימה לא פחות ממה שעושים בארץ.
 |
| OMG! |
רכיבה על סוסים
מכאן העניינים התחילו טיפה להתדרדר: נפגשתי עם פטריסיו והגענו לחוות סוסים מקומית, כדי לצאת לרכיבה על סוסים. פטריסיו אמנם מורגל לרכיבות, אבל אני די סבלתי - בעיקר כשהמדריכים החליטו להדהיר את הסוסים. רכבנו ברחבי האי לכיוון צפון-מערב, חלפנו ליד אהו אקיבי, ולאחר כשעה הגענו אל הנקודה הגבוהה ביותר באי הפסחא. שמחתי לרדת שם לכמה דקות מהסוס ולתת לישבן החבוט שלי אפשרות לנוח.
הנוף היה מדהים: לפנינו נפרש האוקיאנוס השקט הכחול. כמובן שאין צורך לציין ששום אי לא נראה ברקע: בכל זאת, הייתי על אחד מהאיים המבודדים בעולם. רק דבר אחד הפריע לי כאן: במרחק - מעל האנגה רואה - התחילה להצטבר עננות אפורה, ונראה שהרכיבה חזרה תעבור בגשם.
 |
| עם הסוס שהיה צריך לסבול אותי |
 |
| צופה על האוקיאנוס |
והגשם הגיע. ממש הגיע. הוא התחיל בטפטוף, והתחלף בגשם בינוני וקבוע, שהרטיב את כולי: למרבה המזל המצלמה הייתה שמורה בתוך נרתיק שהיה מתחת לצווארי. חששתי לחייו של האייפון בכיס ולכל מה שיש בארנק. לאחר רכיבה סיוטית בחזרה אל האנגה רואה, שמחתי לגלות שהאייפון פועל. הארנק שבכיס השני, נרטב עד כדי כך שהשטרות הצ'יליאנים היו ספוגים במים. החלפתי בגדים בחדר, את התחתונים שלבשתי פשוט העפתי לפח ואת הבגדים והתיק תליתי לייבוש באכסנייה. גם את נעלי הטרקים שלי השארתי בחוץ, בתקווה שגם הן יתייבשו עד מחרתיים.
רק יותר מאוחר גיליתי את מה באמת איבדתי בגלל הגשם: המטען של האייפון, שהיה בתיק, הפסיק לפעול. בינתיים ביקשתי מהצרפתיה שבחדר להשתמש במטען שלה. מדהים עד כמה האובדן של המטען השפיע לי על מצב הרוח: פשוט לא בא לי להיות מנותק לכמה ימים ; וחוץ מזה, גם התחשק לי להסתובב עם תיק ונעליים מסריחים מרטיבות. אפילו עברו לי כמה מחשבות בראש לגבי קיצור המסע ושיבה הביתה אחרי אי הפסחא. לאחר שנת הצהריים נרגעתי וקיבלתי את העובדה שדברים מהסוג הזה קורים בטיולים, ושאני צריך להמשיך הלאה.
ביררתי לגבי רכישה של מטען בסנטיאגו: הרי יהיו לי שם כמה שעות לאחר הנחיתה. רק חבל שאצטרך להעביר אותן בחיפוש אחר חנויות לציוד אלטקרוניקה...
מופע ראפה נוי
אחרי שהתאפסתי על עצמי, יצאתי בערב למופע וארוחה של אנשי הראפה נוי. תחילה הם אספו את כל האורחים אל "הכפר" שלהם בפאתי האנגה רואה, ערכו הכרות עם הצוות ועיטרו למי שרצה את הפנים בעיטורים מקומיים. הם הציגו את התנור התת-קרקעי בו הם בישלו את הארוחה, ואחר כך תרגלו עם הקבוצה את הריקודים המסורתיים שלהם. כל החוויה כאן מאד הזכירה לי את המופע המאורי ברוטורואה, ניו זילנד לפני מספר שנים.
בהמשך הערב נכנסנו אל המסעדה, ושם הוגש לנו האוכל שבושל בתוך האדמה: בעיקר דגים, עוף, חזיר ותוספת ירקות. המארחת הברזילאית, שרק התחזתה לראפה נוי, שאלה האם מישהו מהאורחים חוגג היום משהו. פטריסיו אמר לה שהוא חוגג יום הולדת (שזה בערך נכון, כי הוא יחגוג בעוד יומיים) ושאני חוגג את חנוכה. בתמורה קיבלנו ממנה ברכה ומחזיק מפתחות מהאי.
 |
| מעוטר על ידי הראפה נוי |
 |
| והתוצאה הסופית |
לסיום הערב, עברנו לאולם סמוך כדי לצפות במופע השירים והסיפורים של השבט. למרות שמדובר כאן בחוויה מאד תיירותית, המוזיקה הייתה מקסימה ומדבקת. זה היה סיום נפלא ליום הזה, שהתחיל טוב והמשיך די רע.
הגעתי בלילה אל האכסנייה שלי מותש ומלא חוויות מהיום הארוך הזה: הגוף עדיין טיפה כאב מהסוסים, אך עדיין יש לי תכנונים רבים למחר. אמנם לא אצעד לאורך החוף, אבל נשארו לי כמה השלמות-חובה בהאנגה רואה היפהפייה.
 |
| הצ'יף, שהנחה את הערב |
 |
| ריקודים במופע הראפה נוי |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה