יום ראשון, 8 ביוני 2014

ימים 14-15: בואנוס איירס

16.12.2012


גשם


לאחר יום של מזג אוויר מצוין, ולעתים חם מדי, הגיע הגשם. הוא החל לרדת בלילה, נמשך בכל הבוקר והצהריים ומנע מהאנשים לצאת מהאכסניה. לרוב הישראלים הוא לא ממש הפריע, שכן הם רק התעוררו לקראת הצהריים...
אני עוד הצלחתי לצאת מוקדם בבוקר אל משרדי חברת Buquebus, כדי לבדוק אופציות לשייט לאורוגוואי. המשרדים היו סגורים בגלל יום המנוחה, ואני שבתי אל האכסניה בזמן שהמבול בחוץ רק הלך והתחזק.

שכונת פלרמו

בשעות אחר הצהריים הגשם נרגע, ושאלתי את ליעד אם הוא רוצה להצטרף אלי לטיול בשכונת פַּלֶרְמוֹ (Palermo). אל השכונה נסענו ברכבת התחתית של בואנוס איירס, שנראית בדיוק כמו העיר למעלה: מלוכלכת ומלאה גרפיטי. בניגוד לרכבת התחתית של סנטיאגו, בה עמדו שוטרים בכל תחנה, כאן הייתה חסרה הרגשת הבטיחות האישית. 
נסענו עד כיכר איטליה (Plaza Italia) כדי לגלות שגן החיות והגן הבוטני סגורים בגלל הגשם. בלית ברירה, המשכנו אל האטרקציה היחידה שנותרה פתוחה ביום הזה - מוזיאון אֶוִיטָה (Museo Evita). המוזיאון מנציח את חייה של אויטה פרון, אשתו של המנהיג הידוע של ארגנטינה, שהפכה להרבה יותר מפורסמת ואהובה מבעלה. 

פסלו של מאחד איטליה, גריבלדי, בכיכר איטליה
מוזיאון אויטה

 אקשן ברכבת

ניסיתי לשכנע את ליעד ללכת אל הגן היפני שבשכונת פלרמו, אך כשנכנסנו אל הפארק עטפה אותנו כמות עצומה של יתושים. ויתרנו על הרעיון הזה, וחזרנו אל הרכבת התחתית. 
כשהגענו אל התחנה שלנו במיקרוסנטרו, חטפו למישהי את התיק מהיד ביציאה מהקרון. אחרי שנגמרה כל ההמולה של הגניבה, ליעד הבחין שהגנבים חוזרים אל הרציף ומתחילים לבהות בנו. עלינו בריצה קלה במדרגות המובילים אל היציאה, כדי לא להישאר איתם שם לבד. נראה לי שליעד נבהל הרבה יותר ממני, לפי המבט על פניו.
וזה בערך היה כל היום שלי. בערב הספקתי לעשות בעיקר סידורים של קביעת מלון לפוארטו איגווסו, קניית אוכל ומסירת חבילה ראשונה של הכביסה שלי. הכביסה כאן מתבצעת על ידי מסירתה ישירות למכבסות או דרך האכסניות. בניגוד לטיול הגדול שלי בניו זילנד ואוסטרליה, כאן לא ביצעתי את הכביסה בעצמי.


17.12.2012


בית הקברות ברקולטה

הבוקר ביררתי את מחיר השייט לאורוגוואי עם חברת Buquenus - פשוט מזעזע. במקום זאת, הגעתי אל האכסניה וביקשתי מהבעלים שיזמין לי כרטיס דרך חברת קולוניה אקספרס (Colonia Express)
ליעד היה חולה היום, ואני יצאתי לבית קפה במרכז העיר. שם פגשתי את אנדרו (אנדי), תייר מניו זילנד. כבר כמעט הספקתי לשכוח עד כמה הניו זילנדיים הם אנשים מקסימים ונחמדים, אולי יותר מכל עם אחר שפגשתי. התחלנו לטייל ביחד קילומטרים רבים בתוך העיר, כשהיעד הראשון היה בית הקברות בשכונת רֶקוֹלֶטָה (Recoleta). בבית הקברות הזה קבורים עשירי ארגנטינה, והמצבות בו הן למעשה מאוזוליאומים מרהיבים משיש או אבן. חלק מהם במצב טוב, אך גם לקברים העתיקים יש קסם מסתורי-משהו. גולת הכותרת של בית הקברות הוא קברה של אויטה פרון, עם משפחתה - משפחת דוּאַרְטֶה (Duarte). עד היום הקבר משמש כאתר עליה לרגל, וכמעט תמיד אפשר למצוא לידו זרי פרחים. בית הקברות העצום הזה הפך במהרה לאתר התיירותי האהוב עלי בבואנוס איירס.

קבר של יהודי, כנראה
בית הקברות של רקולטה
הקבר המשפחתי של משפחת דוארטה

מיקרוסנטרו והנמל

מרקולטה הלכנו ברגל בחזרה אל המיקרוסנטרו של בואנוס איירס. אנדי החליט שהוא יצטרף אלי מחר אל השייט לאורוגוואי, אז עצרנו באינטרנט קפה בדרך כדי שהוא יוכל לבצע את ההרשמה אונ-ליין. משם הלכנו אל כיכר הקונגרס המרשימה (Plaza del Congreso), הנמצאת ליד הקונגרס הלאומי של ארגנטינה. בכיכר זאת נמצאת אבן ממנה כביכול-נמדדים כל המרחקים בארגנטינה, והיא משמשת כנקודת האפס.

בכיכר הקונגרס
למרות החום הקופח, המשכנו ברגל אל הנמל של בואנוס איירס - אולי אחד מהמקומות הראשונים בהם ראיתי שמדובר כאן בעיר מודרנית לחלוטין. מדהים איך היופי של העיר הזאת נעלם מעיניי עד היום. אולי בעצם צריך גם לדעת עם מי לטייל ולא רק היכן לטייל.

הנמל
לאחר היום הארוך והחם, נחתי קצת באכסניה ובין לבין הספקתי גם להזמין את הנסיעה שלי אל פוארטו איגווסו דרך הקבלה. את הערב העברתי עם אנדי בשדרה הראשית של בואנוס איירס - שדרת ה-9 ביולי. קבענו להיפגש למחרת לקראת השייט אל קולוניה דל סקרמנטו באורוגוואי. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה