יום 35: טיול הסלאר (I)

06.01.2013

עוזבים את הציביליזציה

בלילה ירד גשם חזק בטופיזה. בבוקר מיהרתי להתקלח לפני היציאה אל הטיול, בידיעה שלא אזכה למקלחת נורמלית בימים הקרובים. נפרדתי גם בעצב מהוויי-פיי של האכסניה, ושלחתי הודעות עדכון למשפחה על כך שלא אהיה זמין בימים הבאים, לפחות עד שאגיע ללה פאז. 

הלכתי עם רוֹ, רמי וירדן אל סוכנות הנסיעות כדי למצוא את הרכב והנהג שלנו. לאחר עיכוב קל, הועלנו על הג'יפ. לנהג שלנו קראו אֶדווִין ולמבשלת - מִירטָה. כמו הרבה נהגים ומבשלות באיזור זה, הם היו זוג. במהלך הסיור הזה דאגנו שאדווין לא יתקרב לאלכוהול בשום צורה: כבר היו מספיק מקרים של תאונות דרכים בסלאר, בגלל נהגים מקומיים שהשתכרו. 

לקראת השעה תשע בבוקר יצאנו מטופיזה אל עבר טיול הסלאר המפורסם. הטיול יארך ארבעה ימים, ולמעשה - רק ביומו האחרון נגיע באמת אל מדבר המלח - הסַלָאר של אוּיוּנִי (Salar de Uyuni). בשלושת הימים הראשונים נטייל בעיקר בשמורות הטבע של איזור האַלְטִיפְּלָאנוֹ הבוליבאני, קרוב להרי האנדים. ציפתה לנו עלייה בגובה בזמן הטיול, ולכן אני המשכתי ליטול את הכדורים למניעת מחלת גבהים. רמי וירדן התחילו לסבול מכאבי ראש, כנראה בגלל הגובה, אך סירבו לקחת ממני את הכדורים. 

מרבית היום עברה בנסיעה: עצרנו מדי פעם כדי לאכול, להצטלם כשמאחורינו נוף פראי וכדי... נו, ללכת לשירותים בטבע. את ארוחת הצהריים אכלנו במה שנראה ככפר נטוש. מירטה הכינה לנו תערובת של עדשים עם בשר וירקות. יחסית למה שציפיתי, זה היה ממש טעים.
בהמשך היום עצרנו בכפר נוסף, הפעם מיושב. פשוט לא יאמן לראות יישובים קיימים באמצע השממה הזאת. רו ואני פגשנו כאן את מאט ואֶמה, שני תיירים שהכרנו באכסניה בסלטה. שמחתי לראות שבמצב רוחה של רו הלך והשתפר.

בתחילת היום הראשון, לא רחוק מטופיזה

ג'יפ הטיול

מנופי היום הראשון

הלילה הראשון 

לקראת הערב הגענו לכפר נוסף. שיכור מקומי ירק לנו על הרכב בזמן שהתקרבנו אל הבית בו נישן הלילה - ממש קבלת פנים מלבבת.
המגורים כאן היו טובים, יחסית. כמובן שלא ציפיתי למקלחת, אבל השירותים היו נקיים וסבירים. עם ההגעה התמקמנו בחדר וקיבלנו ממירטה ארוחת נשנושים קלה. מאוחר יותר ישבנו לאכול את ארוחת הערב המלאה. במהלכה נכנס לחדר האוכל ילד מקומי וניגן לנו בכלי נשיפה: למרות שהוא היה חסר כל כישורי נגינה בסיסיים, כולנו הבאנו לו קצת כסף. נעצבתי מאד לראות את הילדים כאן, חסרי אפשרות לצאת ממעגל העוני - ובלי שום עתיד.
בינתיים הטמפרטורות צנחו בחוץ ; ככה זה בגובה של 4200 מטרים מעל פני הים. למעשה, שמחתי שלא הייתה כאן מקלחת, כי לא ממש התחשק לי להוריד מעצמי את הבגדים. חזרתי עם רו, רמי וירדן אל החדר שלנו, בתקווה שמחר ניסע פחות ונזכה לראות יותר טבע ואטרקציות.