יום חמישי, 14 באוגוסט 2014

יום 36: טיול הסלאר (II)

07.01.2013


התארגנות

היה מעט קריר בלילה, אבל השמיכות העבות שקיבלנו בהחלט הספיקו. נאלצתי לקום פעם אחת כדי לצאת את השירותים, וכששבתי לישון תקפה אותי שינה מלאה בחלומות. הנורא מבין אותם חלומות היה זה, בו אני לא מצליח לקבוע תאריך לבחינת התזה שלי ולא מסיים את התואר השני. רק כשהתעוררתי בבהלה, שמחתי להיזכר שכל הסיפור הזה כבר מאחוריי (אבל זה בהחלט הזכיר לי שאני צריך לברר מה הציון שלי על התואר).
בשש בבוקר התעוררנו והתחלנו להתארגן לקראת היציאה אל היום השני של טיול הסלאר. העלנו את התרמילים שלנו בחזרה על הג'יפ, כשהפעם רו ואני זוכים לשבת במושב האמצעי והמרווח יותר. רמי וירדן לא ממש נהנו מהישיבה מאחור, והתלוננו על כך במשך כל היום.

החורבה בה העברנו את הלילה, לקראת עזיבה.

סן אנטוניו

אדווין לקח אותנו אל התחנה הראשונה של היום: חורבותיו של סַן אַנְטוֹנְיוֹ (San Antonio), ישוב נטוש ליד מכרה כסף עתיק. עצרנו לזמן קצר כדי להתרשם מכל הבתים העזובים והמתפוררים. כמו אתמול, עדיין לא הצלחתי להבין כיצד אנשים חיו שם. 

סן אנטוניו

 לגונות

האיזור הדרומי למדבר המלח עשיר בלגונות רבות. את ארוחת הצהריים אכלנו לאחר תצפית קצרה על אחת מהלגונות. רו ואני מאד אהבנו את הנוף ואת האוכל של מירטה המבשלת: תפוחי אדמה, בשר, פסטה וקולה ; דווקא ירדן המשיכה להתלונן ואמרה שבפעם הבאה היא לוקחת סיור של יום יחיד למדבר המלח בלבד. אני לא מאשים אותה: אני מניח שאם הייתי סובל מכאב ראש כמו שלה, הייתי מתלונן לא פחות ממנה.

מהנופים של ארוחת הצהריים
המשכנו אל אחת מהלגונות המפורסמות של האיזור: לגונה קוֹלוֹרַדָה (Laguna Colorada) - "הלגונה האדומה". היא אחת מהלגונות שנמצאות בתחומו של הפארק הלאומי של הפאונה האנדית ע"ש אדוארדו אברואה (Reseva Nacional de Fauna Andina Eduardo Abaroa - או בקיצור, REA). הלגונה נוצרה מהתייבשותם של אגמי מלח גדולים שהיו באיזור ,והודות להרכב המלחים שלה, היא זכתה בצבע חום-אדמדם. בתוך הלגונה ראינו המוני פלמינגו, ומסביבה הבחנו גם בכמה שלדים של גוזלי פלמינגו שלא שרדו את השלבים הראשונים של החיים.

פלמינגו בלגונה קולורדה

הכי גבוה שיש

מהלגונה נסענו אל הנקודה הכי גבוהה, שאליה תכננו להגיע בטיול הזה: מקום בגובה של כ-5000 מ' מעל פני הים, בו פורצים גזים עתירי סולפור מתוך האדמה. ריח הביצה הסרוחה השתלט עלינו, אך זה עדיין לא פגע בהנאה מהנוף היפהפה. למרות שלקחתי את הכדורים נגד מחלת הגבהים, התחלתי לחוש כאן מעט נמלול בפנים שלי. לאחר כמה דקות של צילום תמונות, שמחתי לרדת לגובה נמוך יותר. אני מתכנן להפסיק לקחת את הכדורים מחר בבוקר כי כבר די נמאס לי מתופעת הלוואי של עליה בייצור השתן ; אני מקווה שבימים האחרונים הגוף שלי התרגל מספיק לגובה הזה, כי ממש לא מתחשק לי לקבל התקף נוסף של מחלת גבהים.

עם הגזים...

לילה שני

התחנה האחרונה הייתה מקום הלינה שלנו לערב זה. הקור שב, ואני ציפיתי לארוחת הערב החמה של מירטה. מצב הרוח שלי השתפר מאד מאז היציאה לטיול הזה וממש לא הפריע לי המחסור במקלחות. למעשה, בתחנה זו הייתה מקלחת, אבל לאף אחד לא ממש התחשק להתקלח במים קרים.
רק משהו מוזר אחד היה כאן: הקישוטים של חדר האוכל נראו כאילו הגיעו היישר מחג סוכות. רק חסרו לנו ארבעת המינים.

סוכות?

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה