27.02.2013
הבית של גואיאסמין
התעוררתי בבוקר בעצלתיים לקראת היום המלא האחרון שלי בדרום אמריקה. כרטיס האשראי שלי עדיין היה חסום לשימוש, עקב ניסיון הפריצה אליו לפני כשבועיים - אבל הייתי צריך שוב כסף מזומן. ביקשתי מאמא בסקייפ שתדאג לפתיחת כרטיס האשראי לשימוש לשעה, ויצאתי עם פטריסיו אל העיר למשוך כסף. קיוויתי שהסכום יספיק לי עד החזרה לארץ.
לאחר שסיימנו את סידורי הבוקר, נסענו לאחת מהאטרקציות היפות של קיטו - המוזיאון של האמן האקוודורי המנוח גוּאַיָאסַמִין (Guayasamin). פטריסיו סיפר לי שאוסבלדו גויאיאסמין היה סוציאליסט בדעותיו, אבל לדעתי זה טיפה מתנגש עם ביתו המפואר והלא-בדיוק-צנוע, הצמוד למוזיאון.
תחילה נכנסנו אל קפלת האדם: גואיאסמין טען שבדרום אמריקה ישנן אינספור קפלות לאלוהים, אך אין קפלה שמנציחה את תושביה של היבשת. הוא הקדיש את הקפלה האמנתית הזו לאדם ואני מאד אהבתי את סגנון הציור הקודר שלו. בחצר שמחוץ לקפלה הוצבו יצירות אמנות, שהוענקו כמתנות בעת פתיחת המוזיאון. המשכנו לסיור מודרך בתוך הוילה המפוארת של הצייר, ובסוף הסיור אף הספקנו לראות חלק ממשפחתו של גואיאסמין המנוח נכנסת אל הבית. לפי השמועה, גואיאסמין דחף את אחת מנשותיו מהמרפסת בזמן מריבה, אך המדריך בבית סירב לענות לפטריסיו אם מדובר באותה אחת שראינו.
 |
| מחוץ לקפלת האדם |
 |
| הוילה של גואיאסמין |
תצפית על קיטו
שבנו הביתה, ואני התארגנתי ויצאתי לבדי במונית אל הרכבל של קיטו - TelefériQo. הרכבל עולה מתוך העמק בו שוכנת העיר אל גובה של כ-4100 מטרים מעל פני הים. העליה נמשכה כ-20 דקות, ובסופה יצאתי אל האוויר הקריר והדליל-בחמצן שבחוץ. רק מהגובה הזה ניתן לנסות ולהבין עד כמה קיטו היא ענקית: מנקודת התצפית יכולתי לראות את קיטו ממלאת את כל העמק שבין הרי האנדים - מצפון ועד דרום - ועדיין לא ראיתי את קצותיה.
קיבלתי כאן תחושת דה-ז'בו ליום האחרון שלי באוסטרליה, אי שם באפריל 2010. קצת קשה להאמין שכל כך מהר עברו להם שלושה חודשים ביבשת הנפלאה הזאת. לא יכולתי להרהר יותר מדי זמן על הטיול שהיה, כי כאב ראש תקף אותי - כן, שוב אותה מחלת גבהים ארורה - וירדתי עם הרכבל אל העיר.
 |
| תצפית על קיטו |
 |
| קיטו |
 |
| בדרך חזרה למטה |
פרידה מקיטו
את אחר הצהריים העברתי באריזות אחרונות של התרמיל והתיק לקראת מחר.
בערב יצאתי עם פטריסיו ואמו אל מסעדה נפלאה עם תצפית על קיטו החשוכה. בקושי הצלחתי לסיים את המנה הגדולה שהזמנתי, והודתי לאמו של פטריסיו על האירוח הלבבי.
זו הייתה דרך נהדרת לסיים את המסע הזה. מחר אני צריך להתחיל את הדרך הארוכה בחזרה הביתה.
 |
| עם המארחים שלי. Gracias! |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה