תכננתי את היום הנוכחי לטיולים ופעילויות סביב העיירה ויקטוריה פולס. סיור הבוקר היה אל האטרקציה המרכזית, המצדיקה את קיומה (ואת שמה) של העיירה - מפלי ויקטוריה. המפלים הם חלק ממסלולו של נהר הזמבזי, והיום מהווים חלק מהגבול הטבעי בין זימבבואה וזמביה. בשפת המקומיים הם מכונים גם מוֹסִי אוֹאָה טוּנְיָה (Mosi-oa-Tunya) - שם שמשמעותו "הענן הרועם". גובהם הממוצע של המפלים הוא כ-90 מטרים ורוחבם ארוך במעט ממייל אחד (1.7 קילומטר). הזרימה במפלים משתנה לפי חודשי השנה והעונות הגשומות באפריקה. מאמצע ינואר הזרימה הולכת ומתחזקה עד שהיא מגיעה לשיאה בתקופת חודשי אפריל ומאי. בחודשים הבאים הזרימה נחלשת עד שהיא מגיעה לשפל בסביבות נובמבר ודצמבר. בחודשי השפל חלקים מהמפל מתייבשים לחלוטין, אך תמיד תהיה זרימת מים במפל המרכזי (Main fall). בחודשי השיא, קשה להבחין במפלים עקב ענן הנתז שעולה מהם. את הענן עצמו אפשר לראות ממרחק של קילומטרים רבים. אני ביקרתי במפלים בתקופת המעבר ודי חששתי שלא אראה זרימת מים לאורך כל המפל. שמחתי שחששותי התבררו כלא נכונים: זרימת המים במפל המרכזי ובמפל השטן הייתה עוצמתית, ואילו במפלים המזרחיים יכולתי לחזות בזרימה חלשה.
הביקור שלי במפלים היה כחלק מסיור מודרך, למרות שקל להגיע אליהם עצמאית בהליכה מהעיירה. הגעתי אל המפלים עם הסעה מהמלון: לסיור הצטרפו תייר מקזחסטן ומשפחה מאוסטריה. המדריך שלנו, מֶקְסוֹן, חילק לנו מעילי גשם חד פעמיים לפני הכניסה אל הפארק הלאומי ופתח בהסבר קצר על מסלול נהר הזמבזי ועל המפלים.
מקסון הוליך אותנו עד לנקודת ההתחלה של מסלול הצפיה במפלים. הגענו אל פסלו של דיוויד ליוינגסטון (Livingstone), האדם הלבן הראשון שהגיע אל המפלים בשנת 1855. ליוינגסטון היה גם זה שהעניק למפלים את שמם המערבי: הוא קרא להם על שם מלכת אנגליה דאז, ויקטוריה: Victoria Falls.
הסיור החל רשמית בנקודה הצופה על הזמבזי לפני צניחתו מטה במפלים. כאן גם מוצב פסל ענק של ליוינגסטון.
המפל הראשון מבין סדרת המפלים היה מפל השטן (Devil's Cataract), ואחריו הגיע המפל המרכזי הרועם. עצרתי בכמה נקודות תצפית כדי להתפעל מהמפלים המרשימים. ברוב נקודות התצפית היה מאד קשה לצלם את המפלים בגלל נתז המים, שהפריע מאד לעדשת המצלמה. בשלב מסוים נתז המים הפך לחזק כל כך, עד שהייתי חייב לפתוח את מעיל הגשם החד-פעמי שקיבלתי בכניסה לפארק.
רק כאשר התרחקתי מעט מהמפל המרכזי, יכולתי להסיר את מעיל הגשם ולצלם שוב תמונות מבלי חשש.
 |
| מפל השטן |
 |
| המפל המרכזי של מפלי ויקטוריה, בתוך "מסגרת" טבעית בצורת לב |
 |
| מנסה להסתתר מהנתז, בלי הצלחה מרובה |
שארית המסלול בפארק מפלי ויקטוריה הייתה ללא ליווי הנתז החזק. חלקם המזרחי של המפלים התחיל להראות זרימה חלשה, כפי שמצופה ממנו באמצע חודש ינואר. הופתעתי (ואולי בעצם לא ממש הופתעתי...) לגלות שהסטנדרטים של הבטיחות בזימבבואה הם הרבה יותר רופפים מאלו של דרום אמריקה. אם בביקור במפלי איגווסו יכולתי להתקרב אל המפלים רק עד גבול מעקה-הבטיחות, אז כאן לא היה קיים מעקה בטיחות. עקרונית, מי שמעוניין לקפוץ אל מותו אל תוך הנקיק, המפריד בין זימבבואה וזמביה, יכול לעשות זאת בלי שום בעיה.
בסוף המסלול הגעתי לתצפית על הגשר המחבר בין שתי המדינות וחזרתי דרך חלקו הפנימי של הפארק עד היציאה.
כששבתי אל המלון שלי בעיירה ראיתי מחזה שלא חשבתי שאראה אי-שם בזימבבואה: עשרות חובשי כיפה הגיעו אל המלון. מסתבר שהם קבוצה של יהודים אמריקאים, חלקם דוברי עברית, שהגיעו לכאן במסגרת סיור מאורגן.
 |
| בחלקם המזרחי של המפלים: בחודש ינואר הזרימה חלשה |
 |
| חלקם המזרחי של מפלי ויקטוריה |
סיור הגשר
אחר הצהריים נקבע לי סיור בגשר מפלי ויקטוריה. הגשר הוא גם נקודת הגבול בין זימבבואה וזמביה. מעברי הגבול של כל מדינה נמצאים מעט לפני העליה אל הגשר, כשהגשר עצמו הוא שטח ביניים. רכב הסיור אסף אותי מהמלון והצטרפתי אל ארבעה תיירים גרמנים ואוסטרים. עם ההגעה לגשר הנהג דאג להחתים לכל אחד פיסת נייר עבור איזור הגשר (אין צורך בהחתמת דרכון מכיוון ולא עברנו את מעבר הגבול בצד הזמבי).
 |
| יוצא לסיור הגשר! |
חציתי את הגשר אל צידו הזמבי, ושם המתינה לקבוצה מדריכה מקומית ומאוד נלהבת. תחילה היא לקחה רק אותי לסימון מספר על הזרוע לקראת פעילות ה-zipline, שציפתה לי לאחר הסיור. היה מוזר להיות עם מספר על היד, כשאני מוקף בגרמנים...
אחר כך היא הובילה אותנו אל חדר בו חיכה לנו שחקן, שגילם את אחד ממתכננתי הגשר. הגשר נבנה בשנת 1905, ולכן השחקן היה לבוש כמקובל לתחילת המאה הקודמת. כשהוא סיים את כל ההצגה הקטנה שלו, הוא והמדריכה הנוספת רתמו אותנו לרצועות להמשך סיור הגשר. שמו של השחקן היה פיטר והוא שייך לאוכולוסיית הלבנים ההולכת וקטנה של זימבבואה. הוא גם היה המדריך של הקבוצה על הגשר עצמו. הסיור התבצע על פלטפורמה נמוכה מזו של הולכי הרגל וכלי הרכב ; למעשה, צעדנו כאן באיזור התחזוקה של הגשר. פיטר עצר מספר פעמים כדי להסביר על מבנה הגשר ועל אופן התחזוקה שלו - וגם כדי לצלם תמונות עבור המטיילים.
 |
| בסיור הגשר |
 |
| תמונה מגשר מפלי ויקטוריה |
 |
| אני והגשר בצד הזימבבואי |
גלישה מעל הזמבזי
בתום סיור הגשר הגענו שוב אל צידו הזימבבואי, והיינו צריכים לחצות אותו על מנת להגיע אל הצד הזמבי. הגרמנים והאוסטרים היו צריכים להמתין בזמן שאני הלכתי אל הפעילות שהזמנתי מראש - גלישה בחבל zipline מעל הנהר. פעילויות נוספות אפשריות כאן הן קפיצת בנג'י מהגשר והתנדנדות בחבל מעל הנהר. הגלישה בחבל נראתה לי הפעילות הפחות מסוכנת מבין השלוש - ולשמחתי, הייתה גם הזולה מביניהן.
רתמו אותי לכמה רצועות והובילו אותי אל נקודת המוצא של הגלישה. לאחר כמה דקות מצאתי את עצמי מרחף על חבל מעל נהר הזמבזי: הרוח הכתה בי והנוף היה מדהים. הגלישה הייתה קצרצרה אבל שווה כל שניה וכל דולר: בסופה משכו אותי מעלה בחזרה אל הגשר. לטענת המפעילים פה, זוהי גלישת החבל היחידה בעולם המתחילה במדינה אחת (זמביה) ומסיימת במדינה אחרת (זימבבואה). לא בדקתי את כל הגבולות הקיימים בעולם, אז בינתיים אני מאמין להם.
 |
| לקראת הגלישה |
 |
| כבר רתום |
 |
| אני מעל הזמבזי |
ערב בבומה
לא הספקתי לנוח הרבה במלון: עוד לפני שבע בערב, טמבה אסף אותי אל הבּוֹמָה (Boma), שלא מגדירה את עצמה כ"מסעדה" אלא כ"מקום אכילה". כשנכנסתי אל הבומה קיבלתי סוג של לבוש מסורתי וטמבה צילם אותי עם הרקדנים המקומיים.
התיישבתי בשולחן ליחיד וקיבלתי את תפריט מנות הפתיחה המעניין של "מקום האכילה". הזמנתי מנה שנקראת Igwenya Yasekhunjini LukaZambezi, שכוללת חתיכות של בשר מזנבו של קרוקודיל מוגשות עם מיונז וירקות. זנב הקרוקודיל היה צמיגי למדי, אבל אכלתי אותו כמו גדול.
 |
| קוביות זנב הקרודוקיל עטופות במלפפון |
בזמן שעיכלתי את זנב הקרוקודיל ניגש אלי גבר נחמד ושאל אם אני מעוניין להצטרף לשולחן עם אשתו והילד שלו. הסכמתי בשמחה והתיישבתי לאכול עם המשפחה הקנדית המקסימה. הם סיפרו לי שהם נמצאים במהלכו של טיול מסביב לעולם, שאורך כשנה שלמה. הטיול שלהם התחיל בטריטוריות הצפוניות של קנדה, משם הם המשיכו אל הקריביים, דרום אמריקה ואנטארקטיקה. בכל יבשת (חוץ מאנטארקטיקה, כמובן) הם מצאו מדינה בה הם גרו חודש שלם באותו המקום כדי לספוג את התרבות המקומית ולתת לילד להשלים את שיעורי הבית שלו באינטרנט. באפריקה הם מתכננים לגור חודש בנמיביה, ובהמשך הטיול רוצים להגיע אל הודו ולאירופה. הייתה לנו שיחה מרתקת על טיולים בעולם, ובין לבין מילאנו את הצלחות שלנו בבשר מהבופה של הבומה.
בהמשך הערב טעמתי חזיר בר, קוּדוּ (סוג של אנטילופה) וחיות אחרות. השיא היה בטעימת תולעת Mopani, תולעת שנאספת מהעצים ע"י המקומיים ועוברת תהליך אפייה. מי שאוכל את התולעת ליד אחד מעובדי המסעדה, מקבל תעודת אכילת תולעת. אז אכלתי. לקראת סופו של הערב, צוות הבומה חילק לאורחים תופים אפריקאיים ויכולנו להשתתף עם הצוות במופע שכלל שירה, תיפוף וריקודים.
זה היה סוף מושלם ליום מדהים ועמוס בחוויות. חזרתי מאושר אל החדר שלי, כשאני מחכה לבוקר עמוס לא פחות למחרת.
 |
| חלק מהבופה של הבומה |
 |
| קח תולעת! |
 |
| אוכל תולעת מופאני |
 |
| ריקודים בבומה :) |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה