קבעתי עם נהג מונית מקומי שיאסוף אותי מיד אחרי ארוחת הבוקר מהמלון. נסעתי אל מלון נוסף בתוך ויקטוריה פולס, מלון "ריינבּו", המרוחק מעט ממרכז העיירה. המשאית של חברת
Nomad Africa כבר חיכתה לי שם, ולאחר המתנה קצרה ערכתי הכרות עם המדריך-נהג שלי לחמישה ימים הקרובים - בּוֹיד (Boyd). את הטבח של המסע פגשתי מעט אחר כך - ושמו היה נוֹרְמַן (Norman).
הטיול אליו יצאתי היום נקרא Best of Zimbabwe: הוא מתחיל בויקטוריה פולס ומסתיים ביום החמישי בפרברי יוהנסבורג. הקבוצה שיצאה למסע כללה אותי ועוד ארבעה בנים: לוקאס - שוויצרי עם זקן היפסטרי, שהיה היחיד שעוד איכשהו הצליח לשוחח איתי באנגלית ; פרנסיסקו הספרדי שגר בשוויץ ודובר מלא שפות (אבל אנגלית היא לא הצד החזק שלו) ; רומן - עוד שוויצרי, שתקן במיוחד, שנראה צעיר מאוד וטייל עם פרנסיסקו (לא הבנתי אם הם היו זוג או לא) ; ואחרון - ניקולה, פנסיונר איטלקי מהאי סרדיניה, גם הוא בעל אנגלית מקרטעת. כל הארבעה הגיעו רק אתמול למפלי ויקטוריה.
הרכב שלנו היה - בתרגום חופשי - "משאית הרפתקאות" או פשוט - Adventure truck. משאית כבדה בעלת חלונות גדולים לצפייה בנוף. בחלקה הפנימי היא כללה תאים גדולים לתרמילים שלנו, ואילו מבחוץ היא כללה תאים נוספים עם אוהלים, כסאות, שולחן אוכל מתקפל ואת כל הציוד הנחוץ לימים הקרובים. משאית כזו יכולה להסיע 18 מטיילים, ומכיוון שהיינו רק חמישה - יכולנו להתפרש כל אחד על מושב כפול.
רומן ופרנסיסקו לא קראו כמו שצריך את תכנית הטיול, וחשבו שהוא כולל סיור במפלים. למעשה, בתכנית היה כתוב במפורש שהסיור יוצא מיד בבוקר ללא ביקור במפלי ויקטוריה וכי מומלץ להגיע לויקטוריה פולס כמה ימים לפני כן על מנת להנות מכל האטרקציות שסביב המפלים. בויד הסכים להיות נחמד אליהם ונתן להם להכנס לחצי שעה אל הפארק, בזמן שהוא לקח את שאר הקבוצה לסיבוב של משיכת כסף בבנק וקניית מצרכים בסופרמרקט.
רק בשעה מאוחרת יחסית יצאנו מוויקטוריה פולס לכיוון דרום מזרח.
 |
| משאית ההרפתקאות |
העיירה וואנגי
היעד הסופי שלנו היה הפארק הלאומי ווַאנְגִי (Hwange), ותחנת העצירה הראשונה שלנו להיום הייתה העיירה הנקראת באותו השם. וואנגי נמצאת כמאה קילומטרים דרומית מזרחית למפלי ויקטוריה וחיים בה כ-30,000 איש. בויד ונורמן לקחו אותנו לסיבוב קצר כאן כדי להמחיש לנו את מימדי העוני והאבטלה בזימבבואה ; בויד סיפר שבמדינה כולה כ-96% מהאנשים מוגדרים כחסרי תעסוקה.
במסגרת הסיבוב הקצר ראיתי שקיות של תולעי מופּאני מיובשות, כמו זו שטעמתי שלשום ב"בומה". המחיר הנמוך של דולר לשקית ממש לא פיתה אותי לרכוש אחת כזו. אחר כך טעמתי ביחד עם שאר חברי הקבוצה את המשקה האלכוהולי המקומי. אחוז האלכוהול בו הוא נמוך מאוד ; כנראה שצריך לשתות כמה ליטרים ממנו כדי להשתכר.
בשלב מסוים בויד פנה עם הרכב אל עבר שמורת וואנגי, והסיע אותנו עד למחנה בו היינו אמורים לישון הלילה. מיד עם ההגעה למקום הוא הבין כי המחנה נמצא בשיפוצים ונמסר לו כי העבירו אותנו אל המחנה המרכזי של השמורה. הוחלט שקודם נאכל את ארוחת הצהריים כאן, ואז נמשיך אל עבר המחנה המרכזי. וכך בזמן שנורמן ארגן את ארוחת הצהריים (סנדוויצ'ים פשוטים), היו לי כמה דקות להסתובב באיזור המחנה שבשיפוצים.
נסיעה לא ארוכה הביאה אותנו אל המחנה המרכזי. מי שבחר לישון באוהל, קיבל אוהל מנורמן ובויד. אני העדפתי לשלם טיפה יותר בעת הזמנת הטיול וקיבלתי חצי ביקתה עגולה. בתוכה היו שתי מיטות, כילות נגד יתושים, חדר שירותים פשוט מאד וגם... נר, גפרורים ותנ"ך - בהתאם למדינה נוצרית-מאוד. לא היה לי זמן רב להתארגן כאן, כי נסיעת הספארי הראשונה אל שמורת וואנגי עמדה לצאת מיד.
 |
| קיבלתי את חדר מס' CO2 |
 |
| מצעים שלא היו מביישים ערסיית ממוצעת |
מדריכי הספארי שלנו היו ג'ורדן וטיילר, שני זימבבואים מהמיעוט הלבן במדינה. עוד לפני שיצאנו מהמחנה המגודר, הם הסבירו שיש אריה עצבני בפארק ובמידה ונראה אותו - הם יצטרכו לירות באוויר ואז נברח עם הרכב.
השמורה הייתה מרשימה מאד: ראינו המוני זברות, בופאלו, אימפלות, חזירי בר וגם פיל. הצלחתי להבחין גם בציפור "עגור הכתר" המשמשת כסמל אוגנדה ואף נמצאת על דגל המדינה. לצערי לא ראיתי אף ג'ירפה או אריה בכל ימי הספארי כאן, שכן זו לא העונה המתאימה לראות אותם. שיא הביקור בספארי כלל עצירה בנקודת תצפית מוצלת ומוגבהת, בה יכולנו להשקיף על בור מים גדול עם היפופוטמים בתוכו וחיות אחרות מסביבו.
ג'ורדן וטיילר הזמינו אותנו לנסיעה לתצפית לילית על פילים - פעילות שלא היתה כלולה בסיור של אחר הצהריים. עוד לפני כן שבנו אל המחנה בשביל ארוחת ערב ושיחה עם בויד. נורמן הכין לנו ארוחת ערב חביבה, ובויד פתח את דבריו במשפט "אסור לדבר על פוליטיקה בזימבבואה". הוא ביקש שלא נשאל אותו שום דבר הנוגע לפוליטיקה כל עוד אנחנו במדינה. כמו כן, הוא הזכיר לכולם שאסור לצלם חיילים או בנייני ממשל בזימבבואה. בשאר השיחה הוא פירט מעט על ההיסטוריה של זימבבואה ותדרך אותנו לגבי ארוחת הבוקר ושעת העזיבה מחר.
מדריכי הספארי הגיעו כדי לאסוף אותנו לנסיעת הלילה - ואלינו הצטרפו עוד שלושה מערב-אוסטרלים צעירים (אחד מהם היה יליד זימבבואה). הגענו אל מלון פאר לא רחוק מהפארק הלאומי. כאן חיכה לנו עדר פילים גדול, שעמד סמוך לבור מים מחוץ לגדר המלון. אמנם היו שקע באדמה וגדר-עץ שחצצו ביננו לבין הפילים, אבל המרחק לא היה גדול. עמדתי כאן עם הקבוצה שלי ועם עוד תיירים נוספים והבטנו במשך דקות ארוכות בחיות האציליות שמולנו. היה מעט קשה לצלם אותם, שכן המצלמה שלי לא ממש בנויה לתצלומים חשוכים (ולא יכולתי להשתמש בפלאש כדי שלא ארחיק את הפילים).
בדרך חזרה למחנה שלנו הייתי צריך לשרוד נסיעה מקפיאה ברכב הפתוח. עם ההגעה לבקתה שלי - נכנסתי לאמבטיה זריזה ומיהרתי לישון לקראת השכמה מוקדמת מחר.
 |
| מחכה לארוחת הערב |
 |
| פילים בלילה |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה