13.12.2012
אל ארגנטינה
דניאל יצא ממש חרא. אותו הבריטי שקבעתי לנסוע איתו מסנטיאגו לבואנוס איירס, פשוט נעלם. בדיוק כמו אליאן המעצבנת שנעלמה לי באוסטרליה, גם כאן נעלמו עקבותיו.
הגעתי לבד אל התחנה המרכזית של סנטיאגו, ושם עליתי על אוטובוס של חברת אנדסמר (Andesmar) אל עבר מנדוזה הארגנטינאית. קבעתי לי מושב בחלקה הקדמי של הקומה העליונה באוטובוס, וכך יכולתי להנות מהנוף היפהפה שנפרש מולי. די מהר נרדמתי באוטובוס לשעה קצרה, וכשהתעוררתי היינו כבר באמצע הטיפוס על הרי האנדים. עקב עונת הקיץ, נצפו רק שאריות שלג על פסגות ההרים הגבוהים ביותר. הנוף עצמו היה מאד סלעי - יחסית ריק מצמחיה - אך עם זאת, מאד מרשים.
האוטובוס הגיע אל מעבר הגבול בין ארגנטינה וצ'ילה. שם התבקשתי, כמו כל הנוסעים, לרדת מהאוטובוס לתהליך החתמת הדרכונים ובדיקת התיקים. כל התהליך עצמו נמשך כשעה, ואחריו המשכתי אל פנים ארגנטינה, המדינה בה אטייל בשבועות הקרובים.
 |
| נסיעה בהרי האנדים |
קצת על ארגנטינה
ארגנטינה היא רפובליקה, והמדינה השנייה בגודלה בדרום אמריקה. היא גובלת באורוגוואי, ברזיל, פרגוואי, בוליביה וצ'ילה, וכמו מרבית מדינות אמריקה הדרומית - שפתה הרשמית היא ספרדית.פרט לחלקה ביבשת דרום אמריקה, לארגנטינה יש טענות בעלות על טריטוריות נוספות: היא טוענת לבעלות על חלק מאנטארקטיקה ועל מספר איים בדרום האוקיאנוס האטלנטי. המפורסמים מבין האיים הללו הם איי פוֹקְלֶנְד (Falkland Islands): בשנת 1982 פלש הצבא הארגנטינאי אל האיים, בניסיון לכבוש אותם מידי הממלכה המאוחדת. בריטניה בהנהגת מרגרט תאצ'ר, הביסה במהרה את הצבא הארגנטינאי ומאז ממשיך שם השלטון הבריטי. הארנגטינאים מסרבים לקרוא לאיים בשמם הבריטי, ומעדיפים לציין את שמם הספרדי: Islas Malvinas.
ארגנטינה היבשתית מחולקת ל-24 פרובינציות: מארץ האש שבדרום ועד חוּחוּי הצפונית. לעיר הבירה, בּוּאֵנוֹס אַייְרֶס (Buenos Aires) קיים מעמד אוטונומי כפרובינציה נפרדת בתוך מדינת בואנוס איירס.
ארגנטינה הייתה תחת שלטון ספרדי, מאז גילוייה על ידי האדם הלבן. בשנת 1816 הוכרזה עצמאות המדינה בפרובינציית טוּקוּמָן, ובשנים הראשונות היא התאפיינה בחוסר יציבות שלטונית. רק בשנת 1853 הושג איחוד בין הפרובינציות, והושלמה כתיבת החוקה הארגנטינאית.
במהלך המאה ה-20 ידעה ארגנטינה חילופי משטר רבים: שלטון שמרני, עלייתם של חואן פרון והפרוניזם, שלטון צבאי וחזרה למשטר דמוקרטי בשנת 1983.
דגל ארגנטינה כולל שלושה פסים אופקיים בגווני תכלת-לבן-תכלת. בגרסתו הרשמית, הוא מכיל גם את שמש מאי במרכז הפס הלבן. שמש מאי מסמלת את החודש (בשנת 1810) בו החל המרד נגד השלטון הספרדי בארגנטינה ואורוגוואי. כאן היא כוללת 32 קרניים: 16 ישרות ו-16 "להבות", ואילו בדגל אורוגוואי מספר הקרניים שונה. במרכז השמש מופיע איור של פנים.
הדגל הונף כבר בתחילת מלחמת העצמאות הארגנטינאית, ואושר כדגלה הרשמי של ארגנטינה עם ההכרזה על עצמאותה ב-9 ליולי 1816.
במהלך המאה ה-20 ידעה ארגנטינה חילופי משטר רבים: שלטון שמרני, עלייתם של חואן פרון והפרוניזם, שלטון צבאי וחזרה למשטר דמוקרטי בשנת 1983.
דגל ארגנטינה כולל שלושה פסים אופקיים בגווני תכלת-לבן-תכלת. בגרסתו הרשמית, הוא מכיל גם את שמש מאי במרכז הפס הלבן. שמש מאי מסמלת את החודש (בשנת 1810) בו החל המרד נגד השלטון הספרדי בארגנטינה ואורוגוואי. כאן היא כוללת 32 קרניים: 16 ישרות ו-16 "להבות", ואילו בדגל אורוגוואי מספר הקרניים שונה. במרכז השמש מופיע איור של פנים.
הדגל הונף כבר בתחילת מלחמת העצמאות הארגנטינאית, ואושר כדגלה הרשמי של ארגנטינה עם ההכרזה על עצמאותה ב-9 ליולי 1816.
 |
| דגל ארגנטינה |
עצירה במנדוזה
התחנה הראשונה שלי בארגנטינה הייתה במֶנְדוֹזָה (Mendoza) - אך ורק לשם החלפת אוטובוסים. המתנתי כאן כשעתיים, ובינתיים החלפתי את הכסף הצ'יליאני שלי בפזוס ארגנטינאים.
כאן עליתי אל האוטובוס של חברת Rapido Argentino אל בואנוס איירס. ארוחת הערב שהוגשה באוטובוס הייתה סבירה, והתחלתי גם להתרגל לרעיון של שימוש בשירותים בזמן נסיעה. העברתי את הזמן הארוך בקריאה, האזנה למוזיקה ושינה.
כאן עליתי אל האוטובוס של חברת Rapido Argentino אל בואנוס איירס. ארוחת הערב שהוגשה באוטובוס הייתה סבירה, והתחלתי גם להתרגל לרעיון של שימוש בשירותים בזמן נסיעה. העברתי את הזמן הארוך בקריאה, האזנה למוזיקה ושינה.
14.12.2012
בואנוס איירס
בבוקר הגעתי אל עיר הבירה העצומה של ארגנטינה, בואנוס איירס, בה מתגוררים מעל 13 מיליון תושבים. האוטובוס עצר בתחנה המרכזית רֶטִירוֹ (Retiro), ומשם עליתי על מונית למרכז-הקטן של העיר, המִיקְרוֹסֶנְטְרוֹ (Microcentro).
האכסניה שלי כאן הייתה הקַאסָה סוֹלִי (Casa Soly), שהיא בבעלות ישראלית. הבעלים של המקום היו מאד נחמדים, אך זה לא חיפה על הרמה העלובה של האכסניה. המקום פשוט מתפורר, מתקלף ונותן הרגשה של מגורים בפח אשפה. תחילה חשבתי לקחת את התיקים ולחפש מקום לינה אחר, אך החום הכבד והעייפות מנסיעת הלילה מנעו ממני לעשות כך.
בחדר איתי היה ישראלי בשם ליעד, שעשה רושם טוב יחסית. שאר הישראלים שהיו באכסניה היו הרבה יותר צעירים מאיתנו, ולא עשו עלי רושם שהם יודעים לאן הגיעו. הם לא קבעו טיסה מראש מבואנוס איירס לאושוויה, וכך מצאו את עצמם תקועים בעיר הגדולה יותר זמן ממה שרצו.
נקודת האור של האכנסיה האיומה הזאת הייתה המיקום: על הרחוב הראשי של המיקרוסנטרו. רוב היום שלי הוקדש להתאוששות מהנסיעה הארוכה ולסיבוב ברחוב הראשי. התקלחתי ויצאתי לקנות אוכל בסופרמרקט המקומי, רק כדי לגלות שהמקרר באכסניה אינו פועל. את הערב באכסניה העברתי במנוחה ובתכנון מסלול ליום הבא.
בינתיים לא ממש התלהבתי מבואנוס איירס ; העיקר שליעד כיוון אותי בערב אל סניף של רשת סאבווי, ויכולתי לאכול כמו בן אדם נורמלי.
 |
| אוויטה על בניין ברחוב הראשי של בואנוס איירס |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה